בפרק הבכורה של הפודקאטס חושבות בגדול, בחרתי לדבר על נושא ההצלחה אינסטנט, או יותר נכון אשליית ההצלחה המהירה.
יש לנו תמיד תחושה שאצלינו דברים לא קורים, ואם הם קורים זה לאט מדי בהשוואה לאחרים. ואילו האנשים המצליחים, אלה שאנחנו רואים את ההצלחה שלהם, קוראים עליה, ושומעים עליה. להם זה קרה מהר. הם נולדו ככה, או שהיו להם קלפים טובים יותר משלנו.
הבעיה באשלייה הזאת שאנחנו משווים את עצמינו לאידיאל שלא קיים במציאות. אידיאל שתרבות האינסטנט יצרה עבורינו. דבר זה יוצר אצלינו רגשי נחיתות, תחושת יאוש ואפילו דכאון. כי הרי אין סיכוי שאי פעם נהיה מוצלחים כמוהם.
מטרת הפודקאסט הזה, לשפוך אור על האמת מאחורי ה SO CALLED הצלחה מהירה ולשים בפרספקטיבה את הציפיות המוגזמות שלנו מעצמינו.
מה אתם חושבים על הצלחה. איך אתם רואים הצלחה.
תמיד יש לנו איזה קונספט בראש שכשאנחנו רואים אנשים מצליחים אנחנו אומרים איך הוא עשה את זה. איך הוא הגיע לזה. ומתחילים להריץ לעצמינו בראש שבטוח היה לו מזל והיו לו הקלפים הנכונים. והוא הצליח כי…ובטוח מישהו הושיט לו יד. אבל אנחנו לא רואים תכלס את כל הדרך שאנשים עוברים.
יש לנו את תרבות האינסטנט הזאת שאם אנחנו עושים משהו אנחנו ישר צריכים תגובה מיידית. תסתכלו את טיקטוק את אינסטגרם את פייסבוק זה הכל תגובות מיידיות. העלתי פוסט, אני רוצה עכשיו לייקים.
כמה פעמים אנחנו מעלים פוסט יושבים ומחכים ללייקים. כל שניה נכנסים נתנו לי לייק, לא נתנו לי לייק. ואז מתחילים להריץ בראש מי האנשים שנתנו לי לייקים. ולמה ההוא לא נתן לי ולמה ההיא לא נתנה לי.
אנחנו נותנים כל הזמן לדברים חיצוניים להכתיב את ההצלחה שלנו. ההצלחה מנוהלת על ידי זה שמישהו אחר נותן לנו גושפנקא להצלחה הזאת.
המציאות היא שונה מתרבות האינסטנט. ושום דבר לא יכול להתקיים בצורה של התהוות מידיית.
