ריצר'ד ברנסון, המליארדר ובעל חברת התעופה וירזין

אמר, אם החלומות שלך לא מפחידים אותך, סימן שהם לא מספיק גדולים.

לכל אחד מאיתנו יש חלום, רצון, או שאיפה להגיע לאנשהו,

להגשים משהו, לממש משהו.

השאלה האם אנחנו מרשים לעצמינו לעוף גבוה גבוה עם הדמיון

ולאפשר לעצמינו לחשוב על שלל האפשרויות הבלתי מוגבל שעומד מולינו

דברים שאנחנו אפילו לא מצליחים עדיין לתת להם שם או צורה

רק תחושה של משהו גדול

או שאנחנו מגבילים את עצמינו

מתחילים לחשוב גדול, ולאט לאט מורידים את עצמינו חזרה לקרקע

למקום המוכר, הבטוח, הידוע.

לצערי, רובינו אפילו לא מעיזים לצאת מגבולות הקיים

והמחשבות והעשייה שלנו מושכות אותנו לעוד מאותו הדבר.

להגדיל טיפה את מה שכבר יש, להשתדרג קצת אבל לא מעבר לזה.

אנחנו מפחדים לחלום בגדול

משתי סיבות עיקריות

האחת, הפחד שנכשל.

השנייה, הפחד שנצליח.

לחלום בגדול, להגיע לגבול הפחד, כמו שריצד ברנסון אומר

עשוי להיות מאיים

כי יש כל כך הרבה משתנים בלתי ברורים ובלתי ידועים

זה קצת כמו לקפוץ בנג'י עם עיניים עצומות לתוך תהום

לא ממש ברור איך תהיה התחושה

אבל יש בזה ריגוש מטורף, לחקור את היכולת שלנו להגיע לקצה גבול היכולת

למתוח את החבל עד הסוף

ולדעת שיצרנו לעצמינו שביל חדש או פרצנו תחום חדש שקודם לא העזנו להיות בו.

אבל קודם שנעשה את זה, נוכל להרגיש התרגשות שיא מהולה בפחד שמקורו בלא נודע

אנחנו חייבים קודם כל לטפל בשתי הסוגיות שמעכבות אותנו.

הפחד מכשלון הוא אחד הפחדים שאנחנו נושאים איתנו מגיל ילדות

התחושה שצחקנו עלינו, שאמרנו משהו שהשתמע כטפשי

שהמורה שאלה אותנו ולא ידענו לענות והרגשנו את ההשפלה הזאת

שכבר היינו בהתנסויות שחשבנו שהן הפריצה שלנו בחיים, הדבר הכי טוב שיכול לקרת ואז בום, למרות כל המאמץ, וההשקעה כלום לא יצא מזה. או אפילו גרוע מזה, נכשל כשלון חרוץ אחרי שאיבדנו כסף ואנרגיה. ואז נשארנו עם תחושה של עדיף לוותר. גם ככה לא יצא ממני כלום.

תחושת קטנות שמתלווה עם זה, ותחושה של אני לא שווה, ולא מספיק טובה.

לכל אחד יש את הסיפור הכואב שלו, שבו הוא נכשל במשהו בחייו

והתחושה הצורבת והלא נעימה שנשארה לו בגוף.

המוח שלנו שלא אוהב כאב בשום צורה

מונע מאיתנו לחוות את התחושה הזאת, וימנע מאיתנו באופן מודע ללכת לעבר שוב הרפתקאה חדשה שבה אנחנו עלולים להכשל.

זה כמו שאם נשים את היד מעל הגז כשהוא דולק.

בפעם הראשונה אולי לא נדע כמה חם זה או כמה זה כואב

אבל אחרי הכוויה הראשונה שנקבל

אנחנו במודע כבר נזיז את היד מהאש במהירות כל כך גדולה שלא נוכל להגיע שוב למצב שנקבל כוויה. המוח שלנו חכם. הוא יודע להמנע ולהזהר מכאבים , וכאב רגשי הוא כאב לכל דבר שיש להמנע ממנו.

אבל בואו נחשוב רגע בהגיון קר

כתינוקות, איך יכלנו ללמוד ללכת. אם אחרי הנפילה הראשונה היינו מרימים ידיים, כולנו היינו זוחלים על הרצפה עד היום.

החוכמה היא לדעת להפריד את הכאב הרגשי מהכשלון כביוכל שהיה

ולהבין מה באמת כאב לנו כל כך שם.

הדבר השני להבין שאין כזה דבר כמו כשלון, יש התנסות

ויש ציפיה לאיך היא תראה או מה תהיה התוצאה של אותה התנסות.

אם לא קבלנו את מה שציפינו לו, יצרנו תחושה של כשלון כואב

אבל במקום להסתכל על מה שלא קבלנו, אפשר לנסות להבין מה כן הבנו, או קבלנו מאותה התנסת.

כמו שאדיסון אמר, הוא לא נכשל 1000 פעמים. הוא למד איך לא בונים מנורה 1000 פעמים.

זאת התנסות שהובילה לכיוון הנכון או המדויק יותר.

אם תבדקו לעומק מה קרה בעקבות אותו כשלון שאתם מגדירים יכול להיות שתראו תמונה שונה הפעם. תראו שזה דווקא הוביל אתכם למקום שהוא נכון יותר עבורכם. ולפעמים קורים דברים לאו דווקא אצלכם בחיים, אלא בהשפעה קצת יותר רחבה שאולי אף פעם לא באמת תדעו לאן זה הוביל. אבל זה בטח היה מלמד בצורה כלשהי.

הפחד השני, שהוא אולי קשה יותר לזיהוי וחמקמק זה הפחד מלהצליח. להצליח להגיע למקום שאתם רוצים, להצליח לממש את החלום הגדול שלכם.

זה יכול להיות נובע מכמה מניעים. אולי אתם מפחדים שאם תשיגו את מהשתרצו לא ישאר לכם אחר כך מה להגשים יותר.

אולי יש פחד שאם תשיגו את הדבר הגדול הזה, יקרה משהו למישהו שאתם אוהבים, כי אתם לא יכולים להכיל כל כך הרבה אושר בבת אחת.

יש לי לקוחה שעשתה כברת דרך מאוד מאוד מפרכת עם העסק שלה והגיע לפריצת דרך משמעותית שבה הא היתה צריכה למכור כבר את המוצר שלה. ממש היתה רגע לפני מכירה ומשהו בתוכה פשוט הרים ידיים ברגע האחרון וויתר. היא פחדה מה יקרה אם יקנו את המוצר. לא פחדה מה יקרה אם אף אחד לא יקנה. והיא עשתה הכל בתוכה בלי לדעת, לחבל בתהליך הרכישה. להוריד הילוך, להכנס למגננה. ועוד כל מיני טכניקות שנמצאות אצלה באוטומט. כיהיא  נלחצה מהכן.

לכל אחד מאיתנו יש טריגרים כאלה נסתרים. והפחד הזה הוא הרבה יותר מתעתע מאשר הפחד של אם נכשל. כי פה יש לנו אסמכתא שקרה משהו. אנחנו יודיעם לשים עליו את האצבע.

לפחד שכן נצליח הוא יותר טריקי כי אנחנו רוב הפעמים לא שמים לב שאנחנו אלה שדופקים חזק את הברקס ונדמה לנו שהסביבה שמה לנו רגליים או משהו חיצוני לנו קרה.

זה הזמן לעשות עם עצמכם בדק בית פנימי

איזה פחד מנהל אתכם.

אחרי שתסגרו איתו עניין

הגיע השעה לפרוץ קדימה ולחלום בגדול

לא לתת לפחד לנהל אתכם

אלא זה התפקיד שלכם לנהל את הפחד.

וחוץ מזה, אם מה שאתם רוצים,  לא מפחיד אתכם

סימן שאתם עדיין חולמים בקטן ונשארים בגזרת המוכר והידוע.

לכו עופו על עצמכם….

הכל אפשרי עבורכם.