חשבתם פעם מה באמת מניע את הגולש להפוך להיות לקוח שלנו?

מה באמת יכול להשפיע על החלטת הקנייה שלו או שלה

שהיא מעבר לכמה עולה המוצר.

המניע האמיתי הוא תחושת בטחון. הלקוח מספיק בוטח בנו כדי לשים את עצמו בידיים שלנו, או הכסף שלו בידיים שלנו ולאפשר לנו לתת לו את השירות או המוצר בתמורה.

בתחילת חודש תשיעי עם הקטנה שלי

הובלתי לבית החולים במצב חירום.

הוחלט לנתח אותי בדחיפות כדי להוציא את התינוקות.

וככה שכבתי לי מבוהלת כולי על שולחן הניתוח

רועדת מקור

כשסביבי אנשים רצים, וממהרים

אבל אף אחד לא מסתכל עליי.

כולם נורא עסוקים, אבל אף אחד לא מתייחס אליי.

אני. הפציינטית. ששוכבת מבועתת מעוד ניתוח.

מדברים מעליי. כאילו אני סתם עוד אחת שהגיע לשם.

המלאכית היחידה בחדר היתה המרדימה

שהסתכלה עליי ודאגה לי.

אמרתי לה, שעד שהרופא לא ניגש ומסתכל לי בעיניים

אני לא מוכנה שהיא תרדים אותי.

עד שהוא לא יציג את עצמו,

וידע איך קוראים לי,

אני לא מוכנה לשום ניתוח, ולא איכפת לי מה יקרה.

היא קראה למנתח, שהואיל בטובו להגיע.

דרשתי ממנו שידבר איתי רגע לפני.

הוא היה המום, כי מה זאת אומרת.

הוא כאן מחליט, ואני רק הגוף המסמורטט ששוכב שם.

בלית ברירה הוא הציג את עצמו

ואני את עצמי. ועצמתי עיניים בידיעה,

שעכשיו הוא ישתדל קצת יותר בשבילי.

היום התינוקת כבר בת 14 והכל טוב.

ולמה אני מספרת לך את הסיפור הדרמטי הזה בכלל.

כי הדיגיטל ממש לא שונה מזה.

אולי פחות דרמטי קצת,

אבל מצד הלקוח הפוטנציאלי שלך

הוא מרגיש מפוחד, שאולי את לא בדיוק הכתובת הנכונה

אולי הוא ישפוך כסף לשווא

אולי הוא יצא מרומה.

הרי היו כל כך הרבה שקרים ומרמות ברשת.

אולי את לא האדם שאת מתיימרת להיות.

יש המון המון פחדים שמלווים את הלקוחות שלנו

וכל מה שאנחנו צריכים לעשות בשיווק שלנו

זה לבנות את הקשר המיוחד הזה עם העוקבים

כדי שירגישו בנוח איתנו, שידעו שהם בידים טובות

שהם מובנים, ומתייחסים אליהם.

שהצד השני רואה אותם, ויודע שהם שם.

הבעיה בדיגיטל שאנחנו מדברים כביוכל לתוך מחשב

מדברים בדרך כלל עם עצמינו ולעצמינו

וממש קשה לנו לחשוב על הצד השני כשאנחנו לא רואים אותו בעצם.

כשאנחנו באינטראקציה אחד על אחד, בשיחה עם חברה או אפילו עם לקוח

אנחנו יודעים לקרוא את המצב שלו או שלה.

אנחנו מנווטים את עצמינו בדו שיח שמתאים לסיטואציה, לאדם שלפנינו, ולסיפור שעובר לו בראש באותו רגע. הלך הרוח שלו והרגש שהוא נמצא בו.

בדיגיטל אין לנו את כל זה.

ויותר גרוע מזה, אנחנו לפעמים מרגישים שם חשופים מדי מול אנשים שאנחנו בכלל לא מכירים ולא מכירים אותנו, אנחנו קופאים במקום כי נראה לנו שמישהו אחר עושה משהו טוב יותר מאיתנו. תסמונת המתחזה עולה ביתר שאת, כל התסכולים שלנו מתקיפים אותנו בעוצמה.

ובמקום להתמקד בצד השני, זה שאנחנו רוצים לעזור לו

אנחנו מוצאים את עצמינו עסוקים בעצמינו, במה יגידו, במה יחשבו, באיך נראה

ומה הצד השני מקבל מכל זה.

כלום.

כי אנחנו לא מעניינים אותו.

הוא רוצה לדעת איך אנחנו יכולים לעזור לו

הוא רוצה שנסתכל לו בעניים כשהוא מפוחד, מבולבל או מתוסכל

הוא רוצה לדעת שהוא נמצא בידיים טובות כדי שהוא יוכל לנוח לרגע ולא להאבק לבד עם העולם.

כדי לעשות את זה אנחנו צריכים לחדור פנימה לתוך הראש של הצד השני.

לצאת מהראש שלנו. לצאת מהפחדים והתסכולים שלנו

להבין שאנחנו בדו שיח בדיוק כמו בחיים

רק פה, הולכים על עיוור. לכן חשוב כל כך לדעת עם מי אנחנו מדברים לפני שאנחנו מתחילים בכלל להעלות תכנים או פוסטים.

כל אסטרטגיות התוכן נועדו כדי לגרום לצד השני לחבב אותנו ולסמוך עלינו.

כל תהליכי השיווק, הכי מתוכחמים מתחילים ונגמרים בעובדה אחת

שאנחנו מנסים לחקות תקשורת של חיי היום יום, כמו שפעם היינו נכסים למכולת וכולם ידעו לאיזה משפחה את שייכת ועל שם מי לרשום את הקניות

היום אנחנו מרגישים ניכור, ומנסים לכפר על כך.

כדי לעשות את זה אנחנו חייבים ליצור אמון בין שני צדדים שנמצאים בבליינד דייט.

עד שהגולש לא ירגיש מספיק בנוח הוא לא יצא איתנו לדייט שני, ושלישי וכו'.

לכן חשוב שנכיר את הלקוח הפוטנציאלי שלנו,ממש אבל ממש נכיר

חשוב שנהיה כנים ופתוחים בתקשורת שלנו כלפיו. גם אם נדמה לנו שאנחנו כותבים או מדברים למחשב או מצלמה

בצד השני מישהו יראה את זה או ישמע את זה.

מישהו יקרא את מה שאנחנו כותבים. ואנחנו רוצים שהוא ירגיש נינוח, בטוח ופתוח לקבל מאיתנו עוד מידע ועוד ידע.

אז שלב ראשון זה לדעת עם מי אנחנו מדברים בצורה ברורה, להכיר ממש לעומק

שלב שני, זה לעשות עבודה על עצמינו, להבין שאנחנו מדברים למישהו ולא עם עצמינו. לשים בצד את כל הפחדים והתסכולים שלנו שמשפיעים על האנרגיה שאנחנו מוצאים החוצה.

שלב שלישי זה לבנות מערכת יחסים אמיתית עם אותה דמות אמיתית או פיקטיבית של לקוח