אלברט איינשטיין אמר שדמיון יותר חשוב מידע.

כי בלי דמיון, לא נדע אפילו מה אחנו מחפשים לדעת.

דמיון הוא הבסיס ליצירת מציאות שלא קיימת.

ואם נשפוט על פי עסקים שהגיעו להשגים יוצאי דופן

כמו דיסני, אפל, אמזון, אובר, סטאבקס נראה שהאימפריות האלה

שינו את המציאות שהיתה קיימת.

אבל היא קודם כל התחילה בדמיון של מישהו. מקים או מייסד החברה. ומשם הפכה למציאות.

ונשאלת השאלה, מהו בכלל דמיון?

דר' האנטר מתאר דמיון כיכולת של המוח למלא חוסרים במידע שיש לנו.

זאת היכולת לייצר תמונה מנטלית, חיבורים ואנלוגיות בין נושאים שונים שלא נתפסים באופן ישיר על ידי החושים שלנו. באמצעותו אנחנו יכולים לייצר מציאויות היפוטטיות שונות שעדיין לא באמת קיימות.

הדמיון מאפשר לנו גם להסתכל על דברים במבט שונה ואחר, מכמה זויות. ומייצר מצב שבו יש למוח וודאות גבוהה יותר לגבי סיטואציות שונות. זה יוצר מעין מפות ויזואליות שמאפשרות לנו לגשר על חוסר ידע או מידע. כי המוח שלנו לא אוהב להיות במצב של חוסר וודאות או חוסר מידע.

ישנם 8 סוגים של דמיון לפי דר' האנטר

דמיון משפיע שמשלב סוגים שונים של אינפורציה ומייצר רעיונות חדשים, כמו שעולה לנו פתאום המשפט איך לא חשבתי על זה קודם

דמיון אינטלקטואלי נכנס לפעולה כשמפתחים היפותזות חדשות מחלקי מידע שונים שלעיתים לא קשורים אחד לשני. מקובל בעולמות הפילוסופיה, ניהול ופוליטיקה

דמיון פנטזיה שמייצר סיפורים, תמונות, שירים, הצגות, בניינים. כמו העולם שבנה וולט דיסני ולאונדרו דה וינצ'י.

דמיון אמפטי עוזר לנו לזהות מבחינה רגשית מה אחרים חווים או מרגישים

דמיון אסרטגי מאפשר הסתכלות על העתיד מתוך מבט של "מה יכול להיות" עסקים כמו סטארבאקס, אפל, מיקרוסופט, אמזון, אובר ועוד.

דמיון רגשי שמאפשר להבין את הרגשות ולהפוך אותם למשהו ויזואלי יותר שנוכל להכיל אותו.

חלומות הם בדרך כלל עשויים מרצף של תמונות, רעיונות, רגשות וסיטואציות שחווינו ומשתלבים יחד ליצירת מציאות דמיונית.

זכרונות גם הם סוג של שימוש בדמיון שבו אנחנו שולפים זכרונות של אנשים, חפצים או אירועים שקרו.

אז כמו שאמרנו, ישנם סוגי דימיון שפועלים אינסטנקטיבית, לא צריך להפעיל אותם. כמו חלומות, זכרונות, דמיון רגשי. לעומת זאת דמיונות פעילים יותר כמו פנטזיה ואסטרטגי אנחנו יכולים להפעיל אותם.

בדרך כלל אנחנו נוטים לייחס לכל עולם הדמיון את נושא הפנטזיה ולכן מרגישים שזה כמו לשחק משחקים בילדות. משהו שבונים במוח והוא חסר משמעות.

אבל אנשים כמו תומס אדיסון, לאונרדו דה וינ'צי ואפילו ביל גייטס נחשבו כחולמים בהקיץ. או במילים אחרות, יצרו עולם שלם בתוך הדמיון שלהם, ובשלב כלשהו נוצר אותו עולם שנולד בדמיונם, למציאות ממשית. וכמה פעמים אמרו לנו שזה לא בסדר לחלום בהקיץ. עד שמצאנו את עצמינו נוטים לזלזל באלה שחולמים בהקיץ. אבל האמת היא שהמוח שלנו נוטה לנדוד בערך 20-50 אחוז מהזמן. זה גורם לו להתחיל לייצר תרחישי מציאות שונים. לחבר בין עובדות, או רעיונות שהוא נתקל בהם. לעבד נתונים, רגשות וליצור פרספטקיבות חדשות ומגוונות.

במחקר מקיף על נושא הדמיון שנערך בבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת יוסטון שבטקסס

חוקרים ומלמדים את נושא הדמיון אסטרטגי. שמנתח אפשרויות של מה יקרה ….כלומר, מלמדים את מה שהוביל חברות ענק ליצור מציאות חדשה שלא היתה שם קודם.

הנושא של מה יקרה אם…הוא עוצמתי במיוחד כי הוא מאפשר למוח שלנו לייצר מציאויות שונות וחלופות שונות שיצרו את העתיד שלנו ושל הסובבים אותנו. אפשר להגיד שכולנו כל הזמן יוצרים מציאויות שונות כאלה. אבל אנחנו לוקחים את זה למקום הלא נכון.

כמה פעמים יצא לכם לחשוב ולדמיין את הגרוע מכל? אנחנו מתמקדים במה שאנחנו לא רוצים שיקרה, אנחנו יוצרים דמיון פעיל של אירועים וסיטואציות של דברים נוראיים שעשויים לקרות מתוך המידע המועט שקיבלנו. אנחנו לא יוצרים עולם חדש ומלהיב. אלא מנציחים סיטואציות שנתקלו בהן או כאלה שמפחידות אותנו. ואז מה משתקף לנו מתוך המציאות?

באוניברסיטת יוסטון הבינו את הכוח של דמיון אסרטגי הוא מלמדים איך לזהות אפשרויות חדשות שמתחילות לבצבץ מתחת לפני השטח, בין אם חברתיות, טכנלוגויות, או כלכליות, להבין איך הן עשויות להצטלב, במטרה ליצור שווקים והזדמנויות חדשות שלא היו שם קודם. כמו האייפון של סטיב ג'ובס או תרבות הקפה החדשה שצמחה בזכות סטארבקס.

סטארבאקס הפכה את הקפה לבילוי חברתי, שמשלמים עליו הרבה כסף.

משהו שלא היה קיים קודם בארה"ב. עד אז היה נהוג לקנות כוס קפה בפחות מחצי דולר. אבל הדמיון האסטרטגי שעמד מאחורי סטארבאקס היה להפוך אותה למקום של בילוי חברתי, של כיף והנאה, של סטטוס חברתי שבו משלמים עבור החויה גם 8 דולר לכוס קפה. משהו שלא היה עולה על הדעת קודם לכן.

דמיון אסטרטגי אומר למעשה, לבחון ולאתגר פרדיגמות והנחות קיימות, ולהיות מסוגלים לבחון אפשרויות והמצאות חדשות וזה בניגוד גמור לאיך שמלמדים אותנו בבית הספר ובאוניברסיטה. שבה בוחנים בדרך כלל את העבר, ועל סמך זה אנחנו צריכים ללמוד להסיק מסקנות ולשפר את ההווה והעתיד. פה מסתכמים על העתיד שעדיין לא נוצר, כדי להתחיל וליצור אותו היום.

ומשום שאנחנו מסתמכים על העבר כדי לבנות את העתיד, כל מה שאנחנו עושים זה לדמיין את הסיטואציה הגרועה ביותר, כי זה מה שאנחנו בדרך כלל זוכרים מהעבר. ופשוט משחזרים אותה בעתיד.

אז אם נסכם לשנייה את הנקודה הזאת, להסתמך על מה שקרה לכם בעבר, די מגביל את היכולת שלכם לזהות וליצור את העתיד. כי כל מה שתעשו זה יהיה לשחזר את העבר שוב ושוב בצורה כזאת או אחרת. אבל אם תנתקו רגע את כבלי העבר, תזהו טרנדים והזדמנויות חדשות שמתחילות לבצבץ מתחת לשטח, בעצם תיצרו את העתיד. וכבר תהיו צעד אחד גדול, לפני כל העסקים המתחרים בתחום שלכם. בעצם תיצרו נישה חדשה.

אם נחשוב רגע על וולט דיסני, שהקים עולם של פנטזיה שמדברת להורים וילדים כאחד. הוא לא זיהה טרנדים חדשים, אלא הוא יצר עולם דמיוני שלם מתוך מוחו. פורד רצה להמציא את הרכב הנוסע הראשון, המצאה ששינתה את העולם שנהג לרכב על סוס ועגלה עד אותו הרגע. המצאת האופניים. האחים רייט שהיו הראשונים לטוס.

כל אלה היו אחוזים בסוג של דיבוק או שגעון למשהו שהיה דמיוני כביוכל. ואין לו שום אחיזה בעבר. הם יצרו עולם חדש שכולנו נהנים ממנו היום.

הדמיון יוצר לנו הדמיה אמיתית, כמו הולגרמה של איך תראה מציאות מסוימת. ספורטאים כבר מזמן גילו את הפוטנציאל של יצירת חזון ברור בעיני רוחם של התחרות בה הם הולכים להשתתף, הם יכולים לדמיין לפרטי פרטים, כל פסיק הכי קטן בפעולה שהם מבצעים בצורה כל כך מוחשית, שהמוח כבר די בטוח שהוא ביצע את זה במציאות. ואז כל מה שנשאר זה לייצר את המציאות המתאימה.

מייקל פלפס השחיין שזכה בעשרות מדליות היה מתרגל שעות ולפני השינה מבצע דמיון פעיל כדי לעבור על כל הפעולות שהוא עושה. הוא התאמן במוח על כל סנריו שיכול לקרות, טוב או רע. עד כדי כך שהמאמן שלו קרה לזה קסטה. כאילו יש לו סרט שהוא מריץ בראש כל ערב מחדש.

באחת התחרויות באמצע המשחה נקרעה לו המשקפת ונכנסו לו מים. הוא לא ראה כלום. אבל הוא היה מוכן לסנריו של שחיה בעיניים עצומות. והמאמן שלו רק צעק לו תחליף קסטה. המוח שלו שהיה מאומן כבר בתרחיש כזה, פשוט ניווט אותו בתחרות כאילו לא קרה כלום. וכל זה כי הוא דמיין איך להתנהג במקרה שהוא יצטרך לשחות בעיוורון מוחלט. כמובן שהוא ניצח.

היכולת לדמיין, לא שמורה לאנשים מיוחדים. היא מתנה שיש לכולנו.

אבל אלה שלמדו איך להעזר בכוח הכל כך עוצמתי של הדמיון, הפכו להיות אנשים מיוחדים שהקימו עסקים מובילים.