סופרמן, ספיידרמן, או וונדרוומן?
את מי העדפתם כילדים?
כולנו מוקסמים מגיבורי על, מאנשים שיש להם כוחות שלא מהעולם הזה להתמודד עם כל מיני אתגרים וקשיים. עם רשעים חיצוניים, ושדים פנימיים.
אנחנו עוקבים בדריכות אחר מסע הגיבור שתמיד נכפה עליו הצורך להציל את העולם. הוא לא רוצה לעשות את זה, אבל משהו חזק ממנו. מושך אותו לאתגר בלית ברירה.
סובלים יחד איתו כשהוא נלחם בשדים הפנימיים שלו, אלה שהופכים אותו אדם כמונו. אך מהר נזכרים שיש לו כוחות על, והוא לא יכול להיות סתם אדם כמונו.
כולנו עוצרים נשימה כשהוא נלחם בכוחות הרשע שמאיימים להשמיד את האנושות, כדור הארץ, או רק את ארה"ב.
כולנו נושמים לרווחה, כשהגיבור, זה שלא רצה את השליחות הזאת. מנצח את השדים החיצוניים והפנימיים. מציל את העולם בפעם המליון. ומקבל בהכנעה את גורלו, להיות גיבור. למרות שכל מה שהוא אי פעם רצה זה להיות אדם רגיל מן השורה.
סטוריטלינג - זה יותר מסתם סיפור
לא סתם אנחנו נמשכים לסיפורי גיבורים.
הם משקפים אצלינו את הצורך שמישהו יציל אותנו מהשדים של עצמינו, מכל צרות העולם.
שיהיה מישהו אחד שאפשר יהיה לשאת עיניים אליו, ולהרגיש בטוחים ומוגנים.
בניגוד לפוליטיקאים שרק מדברים, אנחנו אוהבים גיבורים שעושים.
כאלה שלא אוהבים להתרברב, כאלה שעוברים מסע בעצמם מאנשים רגילים, לאנשים עם כוחות על.
קל לנו לזהות בגיבורים הללו, את המלחמות הפנימיות שאנחנו עוברים.
אנחנו מתחברים לכאב שלהם, לחוסר הברירה שבו הם מצויים. לרצון הכל כך כנה שלהם לחיות חיים רגילים ופשוטים של זוגיות, משפחה, אהבה. אבל משהו משבש את חייהם והם יוצאים להיות המצילים של כולם. בשמינו. בשם אלה שלא ממש מעיזים להיות גיבורים.
אנחנו אוהבים גיבורים.
אבל יותר מזה, אנחנו אוהבים סיפורים.
משחר ילדותינו, עוד לפני שידענו לקרוא
כל ערב לפני השינה, אמא או אבא היו יושבים ומקריאים לנו ספר.
על גיבור שעשה מסע. על ארנבון שדאג רק לעצמו, עד שהוא גילה שביחד זה יותר כיף.
על קיפוד, על שועל, על בלונים בכל מיני צבעים.
לפעמים היו אלה סיפורי אגדה. לפעמים חיות שקיבלו האנשה.
לפעמים ילדה שובבה, ולפעמים ילד שאכל ספרים מהספרייה.
לא משנה מה היה הסיפור,
שכבנו במיטה חצי מנומנמים, רגועים, נינוחים
נותנים לקולם של ההורים לקחת אותנו על כנפי הדמיון למחוזות אחרים.
זה יצר אצלינו במוח התנייה
סיפור = רוגע, פתיחות לקבל, הנאה.
איך סטוריטלינג קשור לשיווק ומשיכת קהל היעד?
בעידן הדיגיטל, כשכל היום אנחנו "מותקפים" בידע ומידע מכל עבר. המוח שלנו למד לסנן את כל מה שלא רלוונטי אליו. אפשר לומר שהפכנו לסוג של עיוורים לכל מתקפת המידע שסביבנו.
אנחנו מרגישים עמוסים בחומר שהמוח שלנו לא מספיק לעבד אותו, ולכן הוא פשוט מוותר עליו מראש.
אבל…
כשאנחנו קוראים סיפור.
המוח שלנו מאפשר למידע להכנס אליו.
הגוף נרפה. אנחנו במצב של עניין, של נכונות להקשיב.
אנחנו משחזרים את אותה תחושה שהיתה לנו כשהיינו קטנים.
כשההורים שנייה לפני השינה היו מספרים לנו סיפור עד שנרדמנו.
המגננות יורדות. ואנחנו כבר לא באטימות, או בעיוורון
אלא אנחנו בקשב. בתשומת לב. אנחנו מחכים לסוף הסיפור. רוצים לחוות רק עוד פעם אחת תחושה של שמחה, אתנחתא, שמישהו הציל מישהו, או הצליח לעשות משהו שהוא לא רצה או חשב שהוא יכול. אנחנו רוצים להזדהות עם גיבור, כדי להרגיש כך גם.
לא בכדי נוצרה אסטרטגיית הסטורי טלינג בעולם השיווק הדיגיטלי.
לקוחות לא מעוניניינים בפרטים טכנייים, או בידע לשם הידע.
הם רוצים סיפור.
קל לנו לעבד סיפורים.
המוח שלנו מרשה להם לחדור את מסך הסקפטיות.
הגוף נרפה, ומסרים שיווקים יכולים לחדור פנימה.
ההתניה המוכרת חוזרת לפעול
סיפור = הנאה
אנחנו מהלכים על קרקע בטוחה, המוח החשדן שליו ופתוח לקבל מידע.
כשהלקוח מזדהה עם הסיפור שלנו,
הוא מבין את המסר שניסינו להעביר לו ברמה אחרת.
לא ברמה שיווקית, כי אם ברמה חברתית יותר.
של חיבור למשהו עמוק יותר, גדול יותר, מרתק יותר.
אבל אני לא גיבור על…והמוצר שלי לא מנצח את הרעים
הכל טמון בסיפור ואיך שמספרים אותו.
כדי להבין את מסע הגיבור נחלק אותו למספר שלבים
העולם הרגיל. הגיבור חיי חיים רגילים, שלווים, פשוטים.
החיים השגרתיים שכל אחד מאיתנו חי.
השינוי. קורה משהו שמשבש את חייו של הגיבור שלנו.
משהו קרה, אולי פיטורים, אולי אובדן, אולי תחושה שמה שיש לא מספיק טוב, אולי עוגמת נפש, אולי תחושת מחסור. משהו מזיז אותו לנקוט פעולה.
המלחמה הפנימית. הגיבור לא רוצה להיות גיבור
הלבטים, החששות, הפחדים. מה יקרה אם אעשה את זה. חוסר וודאות.
מפגש מקרי. מנטור שמשנה את חוקי המשחק
אולי משפט שמישהו אמר, אדם חדש שנכנס לחייכם, המבט של הילד שלכם שחווה כאב.
קבלה. הגיבור מקבל בלית ברירה את השליחות
קבלת החלטה שאתם כבר לא יכולים לשבת מהצד וחייבים לעשות משהו. מוכנים להתעמת עם הפחד ולצאת לדרך גם אם זה מחוסר ברירה ונדחפתם לשם.
מכשולים. האתגרים וההתנסויות לאורך הדרך
האתגרים שמחשלים אתכם, גורמים לכם להיות עוד יותר נחושים, עוזרים לכם לדייק את עצמכם. פחדים שהתגברתם עליהם, דברים שלא חשבתם שתעשו ועשיתם.
נקודת השבר. יאוש. חוסר תקווה.
הנקודה שבה אתם מרגישים שזהו. לא משנה לאן תלכו או מה תעשו זה לא עובד. הגיע הזמן לוותר ולהרים ידים ולחזור לחיים שהיו לכם לפני.
תקומה. נסיון אחרון שמרכז את כל הכוחות.
החלטה של עוד נסיון אחד אחרון ודי. נסיון שמרכז את כל הידע, הכוחות, הנחישות והכח שלכם ממוקד בנקודה אחת שאין ממנה חזור.
נצחון וחזרה הביתה
הנצחון הפרטי שלכם. רגע השלמות הזה שבו אתם יודעים שאתם בדרך הנכונה, שאתם עוזרים לאנשים אחרים, שבחרתם בשליחות והפסקתם להאבק בה. (ואולי גם הפכתם להיות מיליונרים על הדרך)
איך עושים את זה בפועל?
כשאתם מספרים את סיפור הקמת העסק, פוסט שמדבר על המוצר שלכם.
מציגים לאחרים, נושאים נאומים.
שימו לב להכליל את הנקודות הללו בתוך הסיפור האישי שלכם.
אתם הגיבורים, עשיתם מסע, יצאתם לדרך שהיא בניגוד גמור לכל מה שהייתם אמורים לעשות או ציפו מכם לעשות בחיים. מצאתם פתרון, הקמתם עסק, התגברתם על מכשולים, ועכשיו אתם הגיבור שיציל את הלקוחות ויאפשר להם לחיות את החיים השלווים שהם רוצים.
חיפרו פנימה, ובדקו למה הקמתם את העסק שלכם.
איזה פתרון הוא בא לתת בעולם.
איך המוצר שלכם משנה את חיי האנשים
גם סיפורים מהיום יום, בלי דרמות גדולות יכולים לשמש כקרקע פוריה לסיפור הגיבור שלכם.
אדם שאיבד ארנק ואתם הפכתם את העולם כדי למצוא אותו ולהשיב לו.
עזרתם לאדם מבוגר לסחוב את הקניות הביתה.
הבאתם מים לשומר בכניסה לקניון ביום חם.
שאלתם לשלומה של אישה בוכיה על ספסל ונשארתם להקשיב לסיפורה.
העולם מלא בחוויות קטנות כגדולות
נסו להפוך כל פיסת תוכן שלכם לסיפורית.
אנחנו זקוקים לגיבורים,
אז למה שאתם לא תהיו כאלה?
